מקובל לחשוב כי דימום במהלך ההריון פירושו אסון. קטסטרופה. אבל האמת מעודדת יותר. לא כל טיפת דם פירושה אובדן הריון.

לדימום בשלבי ההריון השונים יש משמעויות שונות:

אובדן הריון הוא תמיד קשה, גם אם הוא מתרחש בשלבים הראשונים. דימום בתחילת ההריון אכן עשוי להעיד על הפלה. אם עדיין לא הודגם דופק עוברי, כמחצית ממקרי הדימום יתבררו כהפלה. אך כאן אני מבקש להדגיש שאינספור מחקרים מצביעים על כך שהפלה טבעית בשליש הראשון של ההריון מתרחשת עקב התפתחות לא תקינה של העובר. הגוף מאתר את התקלה וההריון מופסק מעצמו. חשוב לציין שאין שום קשר בין ההתרחשות הזו לפריון עתידי, ורק במידה ומתרחשות שלוש הפלות ברצף, יש לפנות לבירור הסיבה להפלות חוזרות.

אם הדימום מתרחש לאחר שכבר נדגם דופק עוברי, הרי שהסטטיסטיקה לטובתנו – 97% מהנשים שהופיע אצלן דימום ימשיכו את ההריון בצורה תקינה.

דימום בשלבים מאוחרים יותר של ההריון נובע ברוב המקרים ממיקום השליה או מהיפרדות שלה.

שליה הנמצאת מול הפתח של צוואר הרחם ( מצב הקרוי שליית פתח) עלולה לגרום לדימום. עם התקדמות ההריון וצמיחת הרחם, השליה המקובעת לדופן הרחם נמשכת כלפי מעלה ונעה על צוואר הרחם בתנועה הגורמת לדימום.

מצב אחר הגורם לדימום הוא זה של היפרדות השליה מקיר הרחם. היפרדות קלה תהיה כרוכה בדימום בדרגות שונות שייפסק לאחר זמן. היפרדות גדולה של השליה תהיה כרוכה בדימום מסיבי, כאבי בטן חזקים ותוביל לסיום ההריון.

ישנם מקרים בהם מקורו של הדימום בשלבים מתקדמים, מגיע מצוואר הרחם ולא משק ההריון והוא מופיע בדרך כלל אחרי קיום יחסי מין. לכן בכל בירור יש להקפיד ולבדוק גם את צוואר הרחם.

לסיכום, בכל מקרה של דמם יש לפנות לבדיקה. מרגע שווידאנו שההריון תקין יש לנוח בימים הקרובים לאירוע הדמם ולהימנע מיחסי מין.